בכל יום חמישי כזבתי לו – חלק שני: השיחה שהפכה את הכל
המשכתי להביט בשם של סאמר על מסך הטלפון של כרים כאילו לא הבנתי את האותיות.
סאמר... בעלי.
הרמתי את עיניי לאט לכרים.
אמרתי:
— «למה סאמר מתקשר אליך?»
הוא לא ענה.
הוא סגר את הטלפון והניח אותו על השולחן, ואז התרחק ממני צעד.
פתאום, האיש הבטוח שהיה לפני רגעים אומר לי שהוא מפחד שאעזוב אותו, נעלם. הוא נראה מבולבל, מחפש מילים שאינו מוצא.
אמרתי בקול גבוה יותר:
— «כרים... מאיפה אתה מכיר את בעלי?»
הוא הוציא נשימה ארוכה.
— «האלה, הנושא לא כמו שאת מבינה.»
צחקתי בעצבנות.
— «זו יותר מדי משפט שאני מפחדת לשמוע כשאני מבינה הכל.»
המשכתי את ידי לארנק שלי.
רציתי לצאת.
אבל הוא אמר במהירות:
— «סאמר הוא החבר שלי.»
עצרתי.
הסתובבתי אליו.
— «מה?»
— «לא חבר קרוב... אבל אני מכיר אותו כבר זמן מה.»
הרגשתי כאילו הקרקע זזה מתחת לרגליי.
— «מתי?»
הוא אמר:
— «בערך שנה.»
שנה?
כל שנה שלמה כרים הכיר את בעלי, ועדיין כששלח לי את ההודעה הראשונה, הוא התנהג כאילו הוא לא יודע כלום על חיי מלבד מה שסיפרתי לו.
אמרתי:
— «איך הכרתם?»
הוא ישב על קצה הספה והניח את ידיו על פניו.
— «עבודה. היה לנו פרויקט שבו נכנסנו יחד לזמן קצר, ואחרי זה נשאר בינינו קשר.»
התחלתי לחזור על כל השיחה שהתקיימה בינינו בשבועות האחרונים.
כל שאלה ששאל על סאמר.
כל פעם ששאל מתי הוא יחזור הביתה.
כל פעם שידע בדרכים מוזרות שסאמר יהיה עסוק.
הרגשתי בחילה.
אמרתי:
— «אז ידעת שזה בעלי מההודעה הראשונה?»
הוא לא הסתכל עליי.
וזו לבדה הייתה התשובה.
התקרבתי אליו והכיתי בו.
המכה לא הייתה חזקה כמו הכעס שהיה בתוכי.
אמרתי:
— «אתה חולה.»
הרים את ראשו ואמר:
— «חכי ותשמעי אותי.»
— «אני לא רוצה לשמוע.»
— «סאמר הוא זה שדיבר עלייך לראשונה.»
היד שלי קפאה מעל התיק שלי.
— «מה הוא אמר?»
הוא שתק.
אמרתי:
— «תדבר!»
הביט בי לזמן רב ואז אמר:
— «הוא אמר שיש ביניכם בעיות... ושהקשר שלכם כמעט נגמר.»
הרגשתי משהו נשבר בתוכי.
לא כי סאמר אמר שהנישואין שלנו קשים.
ידעתי זאת.
אבל הרעיון שהוא ישב מול גבר זר ודיבר עליי... על הקשר שלנו... על המיטה השקטה שלנו... גרם לי להרגיש שהחיים הפרטיים שלי היו חשופים בפני מישהו שלא ידעתי שהוא צופה בהם.
אמרתי:
— «ואז החלטת לנסות את מזלך איתי?»
הוא ענה במהירות:
— «לא.»
— «אל תשקר.»
הוא עמד מולי.
— «הילה, שאלתי עליו יותר מפעם אחת. סאמר דיבר בצורה מוזרה מאוד.»
— «מה זה אומר מוזר?»
הוא התלבט.
ואז אמר משפט שהגרום לי לשכוח לרגע שאני עומדת לצאת.
— «הוא אמר שהוא בטוח שיום אחד תבגדי בו.»
הביטה בו.
— «סאמר אמר את זה?»
הוא הנהן.
צחקתי צחוק קצר שצץ ממני בכוח.
— «כי הוא שכח שאני קיימת, הוא נשאר משוכנע שאבגוד בו?»
כרים לא ענה.
ואז הטלפון צלצל שוב.
סאמר.
הפעם אמרתי:
— «ענה.»
הוא הסתכל עליי.
— «האלה…»
— «אמרתי לענות.»
הוא פתח את השיחה והניח את הטלפון על הרמקול.
הגיע קולו של סאמר, טבעי להפליא:
— «איפה אתה, כרים?»
כרים הסתכל עליי.
הסתכלתי אליו בעיניי: אל תגיד את השם שלי.
הוא ענה:
— «בדירה.»
שורר שקט לרגע.
ואז אמר סאמר:
— «בדיוק לבד?»
הרגשתי את ליבי מכה בחזה.
כרים אמר:
— «אה… למה?»
סאמר צחק.
אבל הצחוק שלו לא היה מרגיע.
הוא אמר:
— «שום דבר. רק רציתי לוודא.»
ואז הוסיף:
— «תקשיב… אם האלה התקשרה אליך או דיברה איתך היום, אל תענה לה.»
הסתכלתי על כרים.
לא הבנתי עוד כלום.
כרים אמר:
— «למה?»
סאמר ענה:
— «כי היא אמרה לי שהיא הולכת אצל החברה שלה, והחברה שלה פרסמה לפני רגע סטורי ממסעדה ברמאללה.»
הנשימה שלי נעצרה.
סאמר המשיך:
— «ברור שהיא משקרת לי.»
ואז צחק שוב ואמר:
— «אולי בסוף התחזית שלי התגשמה.»
ואז נתק את השיחה.
השקט בדירה נמשך זמן רב.
כרים לא זז.
ואני ניסיתי לעכל את מה ששמעתי.
סאמר יודע שאני משקרת.
אבל הוא לא יודע איפה אני.
לפחות… זה מה שחשבתי.
אמרתי:
— «אני חייבת ללכת.»
כרים אחז בזרועי לפני שהגעתי לדלת.
הוא משך אותי בחוזקה.
— «אל תיגע בי.»
הוא אמר:
— «האלה, תחכי. יש משהו שאת חייבת לדעת.»
— «די בסודות ללילה אחד.»
— «סאמר לא חושד בך מאז היום.»
הסתכלתי עליו.
— «מה הכוונה?»
הוא התקרב מעט והוריד את קולו.
— «תקשיבי, כשהתקשרתי אליו, הוא לא ידע שאני איתך.»
— «מזה זמן הוא שואל אותי עלייך.»
— «עליי? אני?»
— «הוא שאל אם דיברת איתי… אם ניסית ליצור איתי קשר… אם ראית אותי במקרה.»
הרגשתי קור שזרם בגופי.
אמרתי:
— «כלומר, הוא יודע שאת היית החברה שלי באוניברסיטה?»
הוא הנהן.
— «הוא יודע יותר מזה.»
לא הבנתי.
— «יותר ממה?»
כריים נאנח.
— «האלה… בפעם הראשונה שסאמר יצר איתי קשר, זה לא היה בגלל העבודה.»
שקט.
ואז הוא אמר:
— «הוא זה שחיפש אותי.»
לא שמעתי עוד דבר מלבד דפיקות ליבי.
— «למה?»
כריים הביט בי, ועיניו החזיקו משהו שדמה לפחד.
— «הוא רצה לדעת אם עדיין אוהבת אותי.»
צעדתי אחורה.
הכל התהפך בבת אחת.
ההודעה הראשונה.
הקפה ללא סוכר.
השאלות.
הפגישה.
אפילו הדירה הזו.
אמרתי:
— «חכה…»
הרמתי את ידיי אל פה.
— «אתה אומר לי שסאמר ידע עליך לפני שכתבת לי?»
כריים ענה:
— «כן.»
— «והוא ידע שאולי תדברי איתי?»
הוא לא ענה.
אמרתי:
— «כריים… האם סאמר ביקש ממך ליצור איתי קשר?»
הוא הביט בארץ.
וכאן ידעתי.
לפני שדיבר.
הרגשתי כאילו כל הרגעים שהפכו אותי להרגיש רצויה התהפכו פתאום לסצנה מגוחכת, שרק אני הייתי האחרונה שהבינה אותה.
אמרתי בקול שבור:
— «הכל היה מבחן?»
כריים הרים את ראשו במהירות.
— «בהתחלה… כן.»
סגרתי את עיניי.
רק שניות.
אבל זה הספיק כדי להרגיש שכל הנישואין שלי קורסים מבפנים.
אמרתי:
— «ואז?»
הוא אמר:
— «אז הדברים השתנו.»
— «מה השתנה?»
הוא התקרב.
— «אני.»
פתחתי את הדלת.
לא רציתי לשמוע עוד.
ירדתי במהירות במדרגות, ידי רועדת, מחפשת את מפתח הרכב.
אבל לפני שהגעתי אליו, קיבלתי הודעה בטלפון.
הודעה מסאמר.
פתחתי אותה.
זו הייתה תמונה.
תמונה שלי נכנסת לבניין הדירה לפני פחות מחצי שעה.
מתחתיה נכתב:
«אל תתעכבי אצל החברה שלך… אני מחכה לך בבית.»
עמדתי באמצע הרחוב, מרגישה שהדם נסחף מפניי.
כי התמונה לא צולמה על ידי מצלמת אבטחה.
היא צולמה מרכב שעמד ממש מול הבניין.
הרמתי את ראשי לכיוון הרחוב.
הרכב כבר נעלם.
וברגע הזה בלבד הבנתי את הדבר המפחיד ביותר:
סאמר לא ניסה לגלות אם אבגוד בו.
סאמר ידע שאגיע… והוא חיכה לראות עד איפה אגיע.
להמשיך… 🔥
חכו לחלק השלישי בקרוב ב-Movies Best.
האמת שהחאלה תגלה כשתחזור הביתה תשנה הכל…
Comments (0)