כל חמישי כשקשתי לו – חלק שישי: הלילה שכולם התוודו

האלה ירדה. היא לא לבשה שום דבר מיוחד. היא הניחה מעל עצמה מעיל ישן של סאמר ויצאה כמעט יחפה. האוויר הקר פגע בפניה לפני עלות השחר, אך היא לא הרגישה בו. היא פתחה את דלת הרכב מצד הנוסע ונכנסה. סאמר הרים את ראשו לאט. עיניו אדומות, אותם בגדים, ריח הזיעה והחרדה נדבקו בו. — ירדת... היא לא ענתה. סגרה את הדלת, והביטה קדימה. — לפני שאתה מספר כלום... ענה לי על שאלה אחת. מי היה בדירה הישנה בלילה האחרון? דממה ארוכה. ואז הוא אמר בקול גס: — רנה... וקרם. האלה סגרה שוב את עיניה. — יחד? — כן. היא לא צעקה. היא לא זזה. רק שאלה בשקט קטלני: — הם ישנו? סאמר בלע את רוקו. — הם היו... יחד. אבל לא איך שאת חושבת בהתחלה. רנה הייתה שבורה, וקרם... קרם ניסה להרגיע אותה. אחר כך היה מגע. אחר כך היה יותר.

הילה פקחה את עיניה והביטה בו.
— מה זה אומר "יותר"?
סאמר הוריד את קולו כאילו החדר יכול לשמוע:
— זה אומר שהם נוגעים אחד בשנייה. כרים החזיק אותה במותן, ורנה איפשרה לו. אחר כך הם נכנסו לחדר השינה. הייתי בחוץ מהדירה. שמעתי את דלת החדר נסגרת... ושמעתי קולות אחרים שלא אוכל לשכוח.
הילה הרגישה משהו זז בחזה שלה, לא רק קנאה... אלא גועל וסקרנות מגונה בבת אחת.
— ואתה ידעת?
— ידעתי אחר כך. כרים הודה לי אחר כך. הוא אמר שרנה הייתה קורסת, והתקרבה אליו בצורה שהשאירה מקום לספק מה היא רצתה.
הוא אמר שהוא יכל לעצור... והוא ידע שהוא חייב לעצור.
אבל הוא לא עצר.
הוא בחר להמשיך.
וכשנכנסו לחדר השינה, הם חצו את הגבול שאחריו אין עוד כל הצדקה.
הילה צחקה צחוק קצר וקר.

— כלומר, כרים, זה שכתב לי «הפכת לסכנה יותר»... הוא ישן עם רנה בערב שלפני?
סאמר קימט את מצחו.
— ואז הוא בא אליי אחר כך ודיבר איתי כאילו כלום לא קרה?
— כן.
האלה הסתכלה דרך הזכוכית הקדמית. השמיים החלו להיפתח בגוון אפור חיוור.
— טוב... עכשיו תספר לי הכל. מההתחלה. בלי ללפות.
סאמר שאף עמוק והתחיל.
הוא סיפר שרנה חזרה לחייו לפני שנה וחצי. היא התקשרה, ואז פגשה אותו «במקרה», ואז הדירה הישנה הפכה למקום קבוע בכל יום חמישי. בהתחלה זה היה רק דיבור, חרטה וזיכרונות. אחר כך זה הפך למגע. ואז ליותר מזה. הוא סיפר שהוא שלף את בגדיה לאט כאילו הוא מפחד מעצמו, והיא לקחה אותו באלימות כאילו היא רוצה להוכיח שהיא עדיין קיימת. הוא סיפר שהגוף היה חם, מוכר ומאוס בו-זמנית. ושהוא אחרי כל פעם התקלח בדירה ויצא משמיע קללות לעצמו.

ואז הגיעה הודעת ההריון. ואז הגיע כרים. כרים שיודע הכל, והסכים לדבר עם רנה במקומו... וסיים במיטה שלה. סאמר אמר שכרים הודה לו מאוחר יותר שלא יכל להתנגד. שרנה בכתה, צחקה, ואז משכה אותו אליה, והלילה הסתיים והם ערומים על המיטה הישנה, נושמים בקושי, והגוף עדיין רועד מלذة ומאשמה יחד. הלאל הקשיבה בלי להפריע. כשסאמר סיים, היא אמרה בשקט: — ואני? איפה הייתי מכל הסיפור הזה? — היית... האשה שחוזרים אליה. שאני מנסה לשכוח כל יום חמישי ומיידל. הלאל הסתובבה אליו לבסוף. — נכשלת? סאמר הביט בפה שלה, ואז בעיניים שלה. — נכשלת. כל פעם שהייתי חוזר הביתה ורואה אותך ישנה עם הגב אלי... הרגשתי מלוכלך. ואת נקיה ממני בהרבה.

האלה שלחה את ידה ואחזה בצווארון חולצתו. היא קירבה את פניה אליו עד שנושמותיהם התערבבו.
— כלומר, כששלחתי לך תמונה של כרים... ואתה ידעת... האם צפית בנו מרחוק?
סאמר לחש:
— ידעתי שאת מדברת איתו. לא ידעתי שתגיעי לדירה.
— אבל הגעת.
— כן.
האלה לא התרחקה. היא נשארה קרובה מאוד. קולה נעשה נמוך וקשה:
— כשנכנסתי לדירתו של כרים... הוא עמד קרוב אליי. הוא הזיז מנעול שיער מפניי. לחש לי: "ספרי לי, ואני אעמוד". ואני לא סיפרתי.
סאמר רעד.
האלה המשיכה, עיניה נעוצות בעיניו:
— הוא לא נגע בי באותה לילה. אבל גופו היה חם. וריחו היה... שונה משלך. וידעתי שאילו הוא מושיט את ידו מעט יותר, הייתי מאפשרת לו.
סאמר סגר את עיניו לרגע.
— האלה...
— פתחי את עינייך.
הוא פתח אותן.
— אני רוצה לדעת. כשעמדת עם רנה... האם חשבת עליי?
הוא שתק.
האלה לחצה חזק יותר על צווארו.

— עני.
— לפעמים. לפעמים סגרתי את עיניי ודמיינתי שמי שמתחת לי את. אבל הפנים היו שלה. הקול היה שלה. והגוף... היה שלה.
האלה שחררה את צווארו בבת אחת והתרחקה למושב שלה.
השתיקה חזרה, כבדה יותר מבעבר.
ואז אמרה:
— צא מהרכב.
— האלה...
— צא. אני רוצה לחזור לבית הוריי. ואתה לך לדירה הישנה. שאל את רנה וקרים מה קרה אחרי שיצאו מחדר השינה. אני רוצה לדעת אם הם צוחקים עליי כשאני יושבת בבית ומחכה לך.
סאמר ניסה להחזיק את ידה.
האלה שלפה אותה.
— אל תיגע בי. לא עכשיו.
היא יצאה מהרכב. האוויר הקר פגע בה שוב. היא הלכה לכיוון דלת בית הוריה מבלי להסתכל אחורה.
אבל לפני שנכנסה, הטלפון שלה רעד.
הודעה מקרים.

"ידעתי שירדת אליו. ידעתי שהוא סיפר לך על הלילה. אני רוצה לספר לך גם אני. לא כדי להצדיק. כדי להגיד לך מה קרה אחרי שרנה נרדמה... ולמה לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך גם כשגופי עדיין חם מגופה." הילה עמדה במזוזת הדלת. היא קראה את ההודעה פעמיים. ואז כתבה תשובה אחת: "ספר." והרימה את עיניה לעבר הרכב. שומר עדיין ישב בתוכו, מסתכל עליה. והיא הסתכלה עליו... ואז על ההודעה... ואז נכנסה הביתה וסגרה את הדלת מאחוריה. בתוך הבית, היא ישבה על הרצפה, מתכרבלת אל הדלת, ופתחה את השיחה עם כרים. והוא התחיל לכתוב. והיא התחילה לקרוא. והלילה החל להודות בכל דבר... גם בדברים שאיש לא העז להגיש בקול רם.